על ידי dcohen » 09:46 25/12/2007
מאמר של אריה נדלר - "על שביתת המרצים: של מי האוניברסיטה הזו לעזאזל ??".
בעת שאני כותב את הדברים מדברים על ביטול הסמסטר הראשון ואולי שנת הלימודים כולה באוניברסיטאות המחקר שבמדינת ישראל. בזמן שיראו הדברים אור יכול שהסכנה תחלוף ושהלימודים יתחדשו או שהסכנה אכן תמומש. אך ללא קשר לתוצאות השביתה הרי שהשביתה והאמירות שסביבה חושפת לנגד עינינו חוליים עמוקים יותר בחברה הישראלית.
מה יש לנו כאן? מחד עומד משרד האוצר על פקידיו וידו על הקופה הציבורית ומציג עצמו כמי שיודע מהו האינטרס הציבורי ולכן גם שם עצמו כאמון על שמירתו. מהצד השני עומדים עובדים הנדמים כמי שכל חפצם הוא בשבירת הקופה הציבורית. במקרה הטוב, כך מצטיירים הדברים מאמירות האוצר, יש לפנינו ערב רב של תמימים (שלא לומר טפשים) שאינם מבינים את הוויות העולם האמיתי. זה העשוי מדברים כמו כסף ויעילות ארגונית. במקרה הרע, יש לפנינו חבורה נהנתנית ומפונקת הבאה לשדוד את הקופה הציבורית. אך גם אם טפשים ותמימים או רשעים ומפונקים- יש מי שישים לנו מחסום. האוצר ופקידיו ישימו מחסום כיוון שהם יודעים את האמת. הם אלה היודעים כיצד צריכה להיות דמותה של אוניברסיטת מחקר. הם גם יודעים שמחקר מדעי טוב הוא זה המקדם את המשק והכלכלה. מחקר ראוי הוא מחקר שהמשכו פטנטים ותפוקה כלכלית לטובת המשק. כל זה במעלה המדרגות הכלכליות לאיזשהוא עתיד סתום. אמנם גדול יותר - אך סתום לא פחות. מתוך עמדה יהירה זו שבה הכלכלה קובעת את המהות מרשים לעצמם פקידי האוצר להדליף לתקשורת שהם עומדים לשנות את סדרי העדיפויות האקדמיים ולהזרים כספים למכללות הציבוריות על חשבון תקציבי אוניברסיטאות המחקר. מדוע? כיוון שצריך להבהיר לאנשי האקדמיה המפונקים שאינם יודעים שבשוק החופשי כאשר מוצר איננו ניתן על ידי האחד יימצא האחר שינפיקו, ובאה מנחת קודש לאלוהי התחרות בהיכל הכלכלה החופשית.
היהירות ה"אוצרית" הזו ניבטת מכל דף וידיעה בעיתונות של העת האחרונה. אנו מתבשרים שהאוצר דורש שינויים מבניים באוניברסיטאות ויישום הרפורמות לפני שיתרצה. הרי בפני עמדה יהירה כזו גם עמדו המורים לפני שבועות בודדים. אמרו להם שאם לא יתכופפו ויישמו את הרפורמה אז כך וכך יקרה. אבל אם ייאותו להבין אותם דלים וריקים שבינתם נחלשה כיצד פועלת ונעה מערכת כלכלית רציונלית אז הכל יבוא על מקומו בשלום. מי יודע כיצד הדברים צריכים לעבוד ? אנשי אוצרנו הם היודעים. אך מה לו לאיש אוצר בהבנת המערכת המורכבת העשויה כולה מחישוקים של תרבות אקדמית שנבנתה במשך מאות שנים שעושה את הדבר המיוחד הזה שאנו קוראים לו אוניברסיטה? לי עצמי, כמי שמצוי בעולמות האקדמיה כבר למעלה משלושה עשורים, נדרשו שנים כדי להבין איך העסק הכל כך מורכב הזה עובד. אבל, הם? הם יודעים מייד ועכשיו.
מהיכן באה לה אותה יהירות אוצרית המנהלת את חיינו? מה הם עיקריה של הדת החדשה הזו? יש לה לדת הזו שני עיקרים: ההפרטה והתחרות החופשית. במודל החברתי הבנוי על שני העיקרים האלה מסירה החברה מעל עצמה אחריות. החלש מושלך לצידי הדרך ולחסדי הפילננטרופ המזדמן במרכבתו על אותה דרך. הדבר נכון לגבי משטרות פרטיות שקמות להן בצל תקציבים מתרוקנים של משטרת ישראל. הדבר נכון לגבי מערכות בית ספריות פרטיות הפורחות ליד מערכת חינוך ממלכתית קורסת ולגבי רפואה ציבורית שמזה כבר הפכה לאח המגודל, העני והמפגר קמעא של הרפואה הפרטית. השלטון שומט מידו את האחריות לחברה ומעבירה לאחרים. לפרטים שידבנו ליבם. כך גם לגבי האקדמיה הישראלית. זו שהייתה פאר היצירה של החברה הישראלית בתקופה מאז שנוסדה האוניברסיטה העברית על הר הצופים לפני כ 80 שנה הופכת להיות שק החבטות של פקידי האוצר. קוצצו 800 תקנים, נוספו אלפי סטודנטים- ולמי אכפת. חיוניות הדיון האקדמי באוניברסיטאות הוחנקה על ידי יישום מסקנות ועדת מלץ. אך, כך אמרו לנו , אין ברירה- אחרת האוצר לא ייתן תקציבים. מעבר לאמירה הסחטנית שיש בדברים יש פה גם אמירה מלאת יוהרה על פקיד אוצר מלא חוכמה היודע טוב יותר מאנשי האוניברסיטה עצמם מהי אקדמיה ומהו תפקידה בחברה מודרנית.
צריך שנאמר בפה מלא: מחקר אקדמי חופשי בתחומיו השונים (כולל אלה האזוטריים) הוא ערך חברתי-תרבותי ולא ערך כלכלי. בשבועות האחרונים נשפך דיו כמים על ידי אלה השוחרים את טובת האוניברסיטאות אודות תפקידן של אלה ותרומתם למשק ולכלכלה. גם נשמעים דיבורים על המחיר הכלכלי של ביטול שנת הלימודים ואף שמעתי משווים את המחיר הזה למחירה של מלחמת לבנון השנייה. אולי זה נכון ואולי לא. אני גם מבין את אלה מבינינו האוחזים בדף המאזן הכלכלי בעת שהם באים להסביר מדוע אנו כה משמעותיים וחשובים. הם מכוונים את דברם אל התרבות והחברה שבה כולנו חיים. אל עושי ההחלטות שבסוף הדברים גם אולי יחליטו. הם מדברים בשפה שהם גם מניחים שהאחרים שומעים ומבינים. כאילו ואמרו: "אם יובהר לשומע המחיר הכלכלי - אזי ישתכנע ודברים יבואו על תיקונם". הגדיל לעשות בעניין זה מי שבא להציע הצעות כיצד ראוי לתקן את המערכת האקדמית כדי שתהיה דומה להרוורד וסטנפורד שמעבר לים- הד"ר שלמה קליש. במאמרו בדה מרקר ב 28.11.07 דיבר זה על אימוץ מודל האוניברסיטאות הפרטיות בארה"ב כמזור לחוליי האקדמיה הישראלית. לא אכביר מילים על מדוע אין זה נכון שמה שמתאים להרוורד איננו בהכרח נכון לאוניברסיטת ת"א. אבל בעניין אחד אני מבקש להרחיב. שואל שלמה קליש בכתבתו :"ומה לגבי התחומים האזוטריים כמו הגנים התלויים של חמורבי?". הוא מייד מוסיף ועונה "מחלקות אלה בוודאי ימצאו תורמים שהתחום יקר לליבם". באמירה שגויה זו מקופל העניין כולו. כאן נעוץ חוסר ההבנה המהותי לגבי תפקידה של מערכת אקדמית ציבורית. ואם לא ימצאו תורמים לענייני חמורבי? אולי דווקא התורמים הנדיבים יחזיקו טובה לענייני נבוכדנאצר?? מה אז? ייעלם מחקר הגנים התלויים מתוך האוניברסיטה?? אני כמעט שומע את תשובת בית המדרש הכלכלי-קלישי האומר: "ייעלם- אין שוק אז אין מקום לקיומו".
אבל אוניברסיטה מטרתה אחרת לגמרי. אקדמיה באשר היא נועדה בדיוק לעניין הזה. לשמר את חקר הגנים התלויים של חמורבי. לענייני הכלכלה, המשפט, המחשב והביו-טכנולוגיה יימצא מימון. אך לעסקי חמורבי? זהו תפקידה של החברה שיימצא מימון לעסוק בנושא זה בלי כל קשר להיות הנושא בר הנפקה בבורסה כזו או אחרת. אקדמיה איננה מוסד שנועד רק להכשרת רופאים ומהנדסים. היא עושה גם את זה. אבל בראש ובראשונה אוניברסיטה היא מוסד חברתי שבו צריך להתקיים חיפוש ידע לשם חיפוש ידע על ידי אלה המוכשרים ביותר לעשות כן. בדיוק כפי שתיאטרון ומוזיאון הם תכלית קיומם ואינם אמצעי למטרה כזו או אחרת- כך אוניברסיטה. התרבות היהודית נשאה את דגל העיון לשם העיון במשך כל שנות גלותה מארצה. זה היה מקור גאוותנו וכוחנו כתרבות וכעם. הספר, העיון, המילה והדיון- הם לב העניין. אך הנה כאן בחברה הישראלית של היום גוללנו את הדגל הזה לקרן זווית ופרשנו דגל אחר על אוניברסיטאות כשמן על גלגליו של מנוע הכלכלה החופשית.
לפני שיתייגו אותי אלה ואחרים כמי שראשו בעננים ורגליו אינן נוגעות בקרקע המציאות אוסיף ואומר דבר אחד שאני מאמין בו בכל ליבי. ללא מחקר חופשי ומצויין אודות גני חמורבי לא ייתכן מחקר מצויין שיביא מזור לחוליי אדם ולקידום החברה והכלכלה. בסביבה שבה אין תמורה למחקר מעמיק ומצויין אודות גני חמורבי לא תהיה פריצת דרך בתחומי המחשוב או הרפואה. הא בהא תליא. מחקר חופשי לשם הוספת ידע הוא ערך. הוא איננו אמצעי. זהו הערך המרכזי המתנוסס על דגלה של אוניברסיטת מחקר ראויה באשר היא.
בזה לב העניין. המשבר הנוכחי במערכת ההשכלה הגבוהה איננו דיון כלכלי. זהו דיון ערכי. את הדיון הערכי הזה צריכים לשאת שרי חינוך ומדע, וראש ממשלה במשותף עם אנשי אקדמיה בכירים היודעים את תרבותם שלהם וחשיבותה. האם חברה צריכה לדאוג לקיום עיון, מדע, תרבות ואמנות בתוכה או שראוי שגם צורך זה יופרט ?? זו שאלת יסוד. רק אחרי שיינתנו התשובות הערכיות צריך לפנות לאנשי האוצר ולבקשם לתרגמם לשפת הכלכלה. אך בעת האחרונה נראה כאילו והדיון באמצעים הכלכליים היה לעיקר והדיון בשאלות החברתיות-ערכיות הפך לטפל. זו הסיבה לשתיקת השרים נוכח הסכנה לקריסת האוניברסיטאות הציבוריות